במהלך משברים פיננסים גדל הפער בין העשירים שנהיים יותר עשירים, לבין מעמד הביניים, שנכסיו הולכים ומדלדלים.
מה שמבדיל בינהם זה ההתנהלות הכלכלית ואופן ההשקעות בעת המשבר!
*באיזה צד אתם רוצים להיות?*
ואני שואלת את זה כי אנחנו ממש בפרשת דרכים,
ואם הפד (הבנק המרכזי האמריקאי) יטפל בעניינים נכון,
אז המצב הנוכחי הוא רק מכה קלה בכנף. אי נוחות זמנית.
אבל אם הפד לא יהיה מספיק נחוש, יקבל ולו החלטה אחת לא במקום, או סתם ימצמץ,
אז אנחנו ממש עכשיו בפתחו של משבר פיננסי עולמי חדש.
*איך הגענו לכאן?*
(זה קצת ארוך, אבל ממש שווה להשקיע כמה דקות ולקרוא!)
אפשר להגיד שהכל התחיל בקורונה.
אבל זה בעצם התחיל עוד הרבה לפני.
אחרי משבר הסאב פריים ב-2008,
הפד עשה את מה שצריך לעשות בזמני משבר כדי לעזור לכלכלה,
והוריד את הריבית והדפיס כסף. בכמויות.
זה היה המצב במשך שנים. מדי פעם היה ניסיון של הפד לגמול את הכלכלה מהריבית הנמוכה והדפסת הכסף. אבל כל פעם שהיה ניסיון כזה, השוק התעצבן ממש והפד התקפל.
ממש רגע לפני הקורונה היה עוד ניסיון כזה,
ואז התחילה המגפה העולמית שטרפה את כל הקלפים.
הריבית ירדה לאפס.
בחלק מהמדינות הריבית היתה אפילו שלילית.
וכשהריבית אפסית, אנשים שמים פחות כסף בבנק ומנגד לוקחים יותר הלוואות. וקונים יותר. ומשקיעים יותר.
נוסיף לזה את העבודה שהפד הדפיס כסף בכמויות.
התוצאה היתה שהכלכלה הוצפה בהמון המון כסף.
שזה אומר שהמחירים של מגוון מוצרים עלו ועלו –
החל מנדל"ן, מניות, קריפטו וכדומה
ועד מוצרי צריכה בסיסיים.
בנוסף, במהלך הקורונה והסגרים שהיו, נוצרו בעיות בשרשראות האספקה שהגבילו את היצע המוצרים. והמלחמה שרוסיה יצאה אליה כנגד אוקראינה רק הוסיפה לבלאגן מצד ההיצע.
אינפלציה – עליית מחירים – גבוהה היא לא מצב שאפשר לחיות איתו לאורך זמן. בגלל שהמשכורות לא עולות באותה עוצמה,
כוח הקניה של האנשים נשחק,
ובשורה התחתונה – מקבלים אזרחים מתוסכלים. זה יוצר תסיסה שאפילו מסכנת את הממשל.
ה-תפקיד של הבנק המרכזי הוא לשמור על יציבות מחירים.
אז כשהאינפלציה מתחילה לצאת מהתחום המוגדר והרצוי (בישראל: 1% עד 3%),
בנק ישראל נלחם בה על ידי העלאת הריבית.
כשמעלים ריבית,
אז בפיקדונות בבנק מציעים ריביות יותר טובות כך שיש פחות מוטיבציה לקנות, לצרוך ולהשקיע. אפשר לשים את כסף בבנק וליהנות מריבית נחמדה.
זה מקרר את הביקושים ומוריד את המחירים ואת האינפלציה.
רק שזה תהליך שלוקח זמן. וכל עוד לא רואים ירידת מחירים, כלומר כל עוד האינפלציה נשארת גבוהה, הבנקים המרכזיים ממשיכים להעלות את הריביות.
העניין הוא, שכשמעלים ריביות,
בנקים מתחילים לקרוס.
למה? הנה ההסבר –
***********
בבנקים אין באמת מספיק מזומן בשביל שכללללללל מי שיש לו כסף בעו"ש או בפיקדון, יוכל למשוך אותו בו זמנית.
לרוב זה באמת עובד. לא כולם מגיעים ביחד למשוך את הכסף מהבנק.
את שאר הכסף שאינו במזומן הבנקים מחזיקים בנכסים כמו למשל אגרות חוב.
אגרות חוב, בטח של ארצות הברית (שאם מחזיקים אותם זה בעצם כמו לתת הלוואה לארה"ב), נחשבות ממש בטוחות. מי ישלם את ההלוואות שלו אם לא ארה"ב??
אבל כשהריביות עולות, השווי של אגרות החוב – במיוחד אם הן לטווח ארוך – יורד. זה חלק ממש חשוב בהבנת הסיפור.
אז אם האג"ח נרשמה למשל בשווי של 100 דולר כשקנו אותה,
אחרי עליות ריבית אינטנסיביות,
אגרת החוב הזו כבר לא שווה 100, אלא למשל 70 או 80 דולר.
איכשהו הנושא הזה חמק מתחת לרדאר. עד שכבר אי אפשר היה להתעלם מהבעיה הזו.
הבנק שהתחיל הפעם את שרשרת הקריסות הוא סיליקון ואלי בנק, SVB.
מדובר בבנק שמתמחה בנתינת שירותי בנקאות לחברות הייטק. שזו כבר בעיה – להיות ממוקד בסקטור אחד. זה ההיפך מפיזור, שזה הבסיס של ניהול סיכונים.
לכולנו היה קשה לפספס את זה שלאחרונה זרם פחות כסף למגזר ההייטק והסטרטאפים. כתוצאה, החברות האלה משכו את הכסף שהיה בבנק כדי לתפעל את העסקים שלהן.
סיליקון ואלי בנק נתן לחברות שביקשו למשוך את הכסף
מהמזומן שהיה לו,
ואז ניסה למכור אגרות חוב שהחזיק
כדי שיהיה לו עוד כסף נזיל
וגילה שבעצם האג"ח שווה משמעותית פחות ממה שחשב (בגלל עליות הריבית!).
כלומר, במילים אחרות, הבנק SVB גילה שאין לו מספיק כסף כדי לשלם למי שבא למשוך את הכסף מהפקדונות ומהעו"ש.
מנהל הבנק SVB ניסה להרגיע את המשקיעים:
הוא עלה מולם לשיחה
וראשית אמר להם שאין בעיה במאזן של הבנק.
הבעיה היא שהוא אמר את זה בלי שהוא נשאל האם יש בעיה במאזן של הבנק,
מה שכמובן גרם לכולם לחשוד שיש בעיה במאזן של הבנק.
שנית,
מנהל הבנק אמר למשקיעים שהכל יהיה בסדר,
כל עוד לא כולם יבואו למשוך את הכסף שלהם בו זמנית.
זה גרם למה שנקרא – הריצה אל הבנק.
השמועה שכדאי למשוך את הכסף כמה שיותר מהר, כי יהיה מספיק כסף רק לראשונים שיעשו את זה, התפשטה במהירות.
כל מי שהספיק משך את הכסף, עד שהבנק הודיע שפשוט אין לו יותר כסף לשלם והוא סגר את שעריו.
הבנק קרס.
הוא היה הראשון.
כמובן שאחריו עוד בנקים קרסו. כי לכולם יש את אותה הבעיה, פחות או יותר. ובנוסף לכל בנק יש כמובן גם את הבעיות שלו.
מעניין שקריסות של בנקים זה ממש מדבק. זה תמיד היה ככה כי הבנקים חשופים לאותם נכסים וגם אחד לשני.
**********
כפי שרשמתי למעלה,
כיום אנחנו בפרשת דרכים וממש תלויים באופן הטיפול של הפד ושאר הבנקים המרכזיים.
בינתיים הם עושים את הצעדים הנכונים, פחות או יותר.
אפשר לרשום מגילה גם על זה 😁
יש גם חדשות טובות –
כאמור, משברים פיננסים מהווים הזדמנויות חשובות שכדאי לא לפספס.
ידוע שבמהלך משברים פיננסים גדל הפער בין העשירים שנהיים יותר עשירים, לבין מעמד הביניים, שנכסיו הולכים ומדלדלים.
אז באיזה צד אתם רוצים להיות?
מוזמנים להצטרף לקבוצת הווטסאפ השקטה, בה מדי פעם (רק) אני מעלה תוכן חשוב.
לחצו כאן והצטרפו לקבוצה.